הנושא של דנקנר ובנק לאומי לא מפסיק לרדת מהכותרות, האמת שיש צדק בזה שהוא לא יורד מהכותרות והצדק הוא האיפה והאיפה שעושים הבנקים בין הלקוחות, כאשר בוחנים את הקשרים המסועפים של חבורת האליטה העסקית בישראל, מבין כול אזרח במדינת ישראל כי "משהו כאן מסריח" אני, כמי שעושה אימון עסקי יכול להבין את ההרגשה של האזרח הקטן או בעל העסקים שכשל כיצד הבנק מתייחס לחובו וכיצד הבנק נותן הלוואות למקורבים ומוותר על ההחזרים.
שוב, כמי שנותן אימון עסקי , אני מבין את הנהלת בנק לאומי בהחלטה שלה, אך מי מבטיח באמת את תשלום החוב שבפריסה, שהרי עם מניות IDB לא שוות את הנייר שהם חתומות עליו אז אולי אין תקנה למגדל העסקים של דנקנר, שרק את צרותיו הציבוריות אנו שומעים ולא על כול העסקים הפרטיים בארץ ובחול אנו יודעים.
יש צדק בכעס של ה"עם" יש צדק, מכיוון שמתן ההלוואה, או בכלל חלוקת האשראי חסרת הרציונל, בהם סך כול האשראי הבנקאי הולך ברובו ל-20 משפחות במשק הישראלי היא עילה לפתיחה בחקירה. אין בעולם המודרני עוד מקרים של תספורות ומחיקת חובות בפרופורציה כפי שיש במשק הישראלי, בכלל אלה שהנפיקו אגרות חוב מתייחסים לאגרות החוב שהנפיקו כ"ניירות", כך סתם ניירות, ולא אגרות חוב שצריך להחזיר.
אותה מנכ"לית לשעבר של הבנק שהרוויחה מיליונים צריכה לתת את הדין וההסבר "כיצד חילקה אשראי כול כך גדול מכספי ציבור למקורבים"?
;){kind=link}