רבים מהשכירים מתייחסים אל הפנסיה כאל "קדוש מעונה"
גם עצמאים עם קרנות פנסיה חושבים על הפנסיה כאיזו חומת בטון שתעמוד לצדם
בהגיעם לגיל הפנסיה. כך גם החשיבה לגבי כספים המופרשים מביטוחי המנהלים שכולנו כול
כך דואגים להיות מבוטחים בהם. והאם הדבקות הזאת לביטוח המנהלים עם מרכיב הפנסיה
באמת נותן לנו את הביטחון הפנסיוני בחשיבה המקובעת שלנו?
בוא נבחן את השאלה באקלים של היום...האם כול נושא הפנסיה אינו איזה
אשליה אחת גדולה?
אם אנחנו באופן אישי היינו לוקחים את הכספים המושקעים בפנסיה ומשקיעים אותם
בעצמנו בנכסים או בכספים לא היינו מניבים לנו בטחון דומה או לכול הפחות זהה לאלה
ש"משחקים" בכספי הפנסיה שלנו.
האם חוק הפנסיה לא חוטא לעצמו כאשר הוא מאפשר לבעלי ממון ללוות מקרנות
הפנסיה תוך הנפקת אגרות חוב "לא בטוחות" (וראו כיצד החברות של הטיקונים
מגיעים להסדרי פריסה ומחיקת חובות מאותם אגרות חוב שהנפיקו לקרנות)
לדעתי הבעיה מצויה בקיבעון המחשבתי שלנו, בחלק הפרימיטיבי של המוח
שלנו שחינך אותנו לחסוך לעת פרישה. אבל קבעון מחשבתי זה אינו מכיר את שוק הפיננסים
וחוקי השוק החדשים הקיימים.. פעם זה היה שקרנות הפנסיה היו קרנות שהמעסיקים היו
מפרישים לקרנות פנסיה שלימים שפשטו את הרגל והעובד נשאר ללא כלום, ואילו היום
קרנות הפנסיה הפכו למינוף ענקי של בתי השקעות כאלה ואחרים המנוהלות ע"י
כלכלנים עם מוח שמאלי חזק (מוח אנליטי) בלי לקחת בחשבון את הקלקלה שבכלכלה. הכלכלה
הלא נלמדת היום היא הקלקלה הקיימת. אין חוקיות, תנאי השוק וכוחות השוק זזים ונעים
במהירות מסחררת, ולכן כול קיבוע מחשבתי בתחום הפיננסים ובעיקר בביטחון שרוב העם
תולה בו את מבטחו...אינו בטוח יותר....הוא חסר יציבות, הוא לא יכול להבטיח בטחון, הוא
לא חף מטעויות וראייה מרחבית של המנהלים אותו, והוא בשום אופן לא מבטיח לנו שקט
בהגיענו לגיל פרישה...
ייצא כול אדם מתוכנו מהחשיבה המקובעת של הביטחון בביטוח המנהלים וקרן
הפנסיה, וידאג הוא בעצמו לכספו ולביטחונו בהגיעו לגיל פרישה. יעשה זאת לפני שיהיה
מאוחר.
דורון עמית ׁ hug . עסקי) אינו כלכלן ואינו איש כספים אבל הוא איש שהמוח
הימיני והשמאלי שלו עובדים ביחד והניסיון, היזמות, העליות, הירידות, הכישלונות
ההצלחות הביאו אותו לתובנות אלו. WWW.DORONAMIT.COM
רבים מהשכירים מתייחסים אל הפנסיה כאל "קדוש מעונה"
גם עצמאים עם קרנות פנסיה חושבים על הפנסיה כאיזו חומת בטון שתעמוד לצדם
בהגיעם לגיל הפנסיה. כך גם החשיבה לגבי כספים המופרשים מביטוחי המנהלים שכולנו כול
כך דואגים להיות מבוטחים בהם. והאם הדבקות הזאת לביטוח המנהלים עם מרכיב הפנסיה
באמת נותן לנו את הביטחון הפנסיוני בחשיבה המקובעת שלנו?
בוא נבחן את השאלה באקלים של היום...האם כול נושא הפנסיה אינו איזה
אשליה אחת גדולה?
אם אנחנו באופן אישי היינו לוקחים את הכספים המושקעים בפנסיה ומשקיעים אותם
בעצמנו בנכסים או בכספים לא היינו מניבים לנו בטחון דומה או לכול הפחות זהה לאלה
ש"משחקים" בכספי הפנסיה שלנו.
האם חוק הפנסיה לא חוטא לעצמו כאשר הוא מאפשר לבעלי ממון ללוות מקרנות
הפנסיה תוך הנפקת אגרות חוב "לא בטוחות" (וראו כיצד החברות של הטיקונים
מגיעים להסדרי פריסה ומחיקת חובות מאותם אגרות חוב שהנפיקו לקרנות)
לדעתי הבעיה מצויה בקיבעון המחשבתי שלנו, בחלק הפרימיטיבי של המוח
שלנו שחינך אותנו לחסוך לעת פרישה. אבל קבעון מחשבתי זה אינו מכיר את שוק הפיננסים
וחוקי השוק החדשים הקיימים.. פעם זה היה שקרנות הפנסיה היו קרנות שהמעסיקים היו
מפרישים לקרנות פנסיה שלימים שפשטו את הרגל והעובד נשאר ללא כלום, ואילו היום
קרנות הפנסיה הפכו למינוף ענקי של בתי השקעות כאלה ואחרים המנוהלות ע"י
כלכלנים עם מוח שמאלי חזק (מוח אנליטי) בלי לקחת בחשבון את הקלקלה שבכלכלה. הכלכלה
הלא נלמדת היום היא הקלקלה הקיימת. אין חוקיות, תנאי השוק וכוחות השוק זזים ונעים
במהירות מסחררת, ולכן כול קיבוע מחשבתי בתחום הפיננסים ובעיקר בביטחון שרוב העם
תולה בו את מבטחו...אינו בטוח יותר....הוא חסר יציבות, הוא לא יכול להבטיח בטחון, הוא
לא חף מטעויות וראייה מרחבית של המנהלים אותו, והוא בשום אופן לא מבטיח לנו שקט
בהגיענו לגיל פרישה...
ייצא כול אדם מתוכנו מהחשיבה המקובעת של הביטחון בביטוח המנהלים וקרן
הפנסיה, וידאג הוא בעצמו לכספו ולביטחונו בהגיעו לגיל פרישה. יעשה זאת לפני שיהיה
מאוחר.
דורון עמית ׁ hug . עסקי) אינו כלכלן ואינו איש כספים אבל הוא איש שהמוח
הימיני והשמאלי שלו עובדים ביחד והניסיון, היזמות, העליות, הירידות, הכישלונות
ההצלחות הביאו אותו לתובנות אלו. WWW.DORONAMIT.COM